Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"
כינוס שירתו של רגלסון
דבר / 31 ליולי, 1964
מאת עמנואל בן-גריון (ברדיצ'בסקי)

עשרה קבין אלמוניות, שיכחה, אי-הכרה בגדולה והמעטת דמות ירדו על האמנויות וגדולי יוצריהן; תשעה מהם נטלה השירה.

אלמוניותם של יוצרי-אמת, בכל התקופות ובכל התרבויות, הוא חזיון נפרץ, אך מדברים ומרגיז כל אימת שאנו עומדים עליו מחדש. את האמת המרה הזאת מוכיחה גם השירה העברית, גם זו של זמננו.

ברם, גם ברכה כרוכה במארה זו: שוחרי הספרות וקוראיה אינם יודעים, מראש, כי חג נכון להם בהתגלות משורר מקורי ובהתגלותו בשנית עם כינוס כתביו. והחג הבא במפתיע יש בו חידוש, אינו נדוש ואינו שיגרתי.

חג כזה הוא כינוס כל שירי אברהם רגלסון בכרך אחד (בהוצאת "מחברות לספרות"), בשם "חקוקות אותיותיך", על-פי שם הפואימה הפותחת את הכרך. הספר מתחלק לשלושה ראשים. החלק הראשון: שלוש הפואימות הגדולות. החלק השני: משנה מתן (במורחב ובמושלם) של קובץ שיריו "אל האין ונבקע", שפורסם בשעתו על-ידי ב. כצנלסון, ממעריציו ומיודעי חינו של המשורר, כאחד הספרים הראשונים של הוצאת "עם עובד". והחלק השלישי: "עיברורים" - - תרגומים נבחרים, בעיקר מן השירה האנגלית והאמריקאית. שירתו המקורית של רגלסון ניתנה בשתי הברות, האשכנזית והארץ-ישראלית, ושתיהן נמסרות במתן ראשון יחיד. חלקה בחרוזים וחלקה ללא חרוז, והחרוזים ה"לבנים גם הם בחלקם במשקל ובחלקם במקצב חופשי. הסוגים הפיוטיים שונים ומגוונים אף הם: מן השירה הלירית ושירת ההגות ועד לפזמון ולשיר-ילדים. וקשת הנושאים מקיפה צפונות ראשית ואחראית, תהייה על כבשונם של אומה ואדם, תולדות משפחה אחת, מראות נוף ודמויות אנוש, דמויות מן העבר ומן ההווה, ייחוד עם ועמים. מקורו ושורשו הם בלשונו המיוחדת לו, לשון סלעית ונועזת, קמאית ומודרנית כאחת, וגילוייה (מן הראוי היה לשים לב להם כאשר תוכן מהדורה שניה של "אוצר הלשון העברית") משפיעים עליך משמחת השבת-אבידה בהיחשף איזה רובד שקוע של הנצחית בלשונות.

אתעכב על יצירה אחת, על הפואימה "עקידת שלמיהו". המשורר מגדיר אותה כפואימה סיפורית. על רקע אחת העליות המאוחרות (אותה עליה "חמישית" של אמצע שנות השלושים) מובא סיפורה של משפחה אחת שעלתה לארץ: אב ואם וארבעה ילדים; את הילד החמישי שנולד בארץ שכלו בעודנו תינוק. המקרה הטראגי חורג מתחום צער הפרט העמוק והמזעזע כשהוא לעצמו – שכן הזנחה גלויה ואשמה נסתרת קשורות בו – וזורע אור וצל על דברים שבינו לבינו, על גלות וקיבוץ גלויות, על גולה וגאולה, עליה וירידה, ומעל לכל – על העקידה כיעוד גורלי והגשמתו. בין דפי השירה הזאת דומה, שהתוכחה הישנה-הנושנה גילתה כאן את קיומה מאז ולתמיד, אם גם בשינוי סדר חוליותיה: ראשיתה קללה ואחריתה ברכה...

אילו היה לאל ידי לקבוע למשוררינו הצעירים "קריאת חובה" כדי ללמדם פרק בהילכות חידוש אמיתי, הייתי בוחר בספר זה. שירת אברהם רגלסון עשויה ללמד את המודרניסטים ואת גרוריהם בינה יתירה: החידוש האמיתי מתאשר בעומדו בחליפות הזמנים. כי השירה החדשנית שבאופנה אינה אלא זו הישנה-נושנה, שרק צובעים אותה בצבע חדש משנה לשנה, ובמקרה הטוב ביותר – מעשור לעשור. ואילו השירה האמיתית שעצם הופעתה הוא חידושה המתמיד, תשפיע עלינו השפעתה המהפכנית כל אימת שאנו נפגשים עמה מחדש.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת