Books Abraham Regelson ABRAHAM REGELSON
אברהם רגלסון
דף הבית | ביוגרפיה | יצירות | ביקורת | "בית הוריי" | צור קשר | "מסע הבובות"
הספד על רגלסון
הדואר / ב' במרחשון, תשמ"ב, 30 לאוקטובר, 1981
מאת יצחק זילברשלג

סוד אישיותו של אברהם רגלסון נטמן בספרו חקוקות אותיותיך. זה עיקר עיקרו. וזה אחד הטכסטים המזהירים של ספרותנו העברית בכלל ושל ספרותנו העברית שהבריקה בין שתי מלחמות העולם על אדמת אמריקה בפרט. כל הסממנים הרגלסוניים חולשים עליו בפאראדוכסלאליות מקורית: בעירוב של השראה חסידית ופיכחות אינטלקטואלית. מימסד הביקורת, שפסח על המשורר בזמנו, יטפל בו לעתיד לבוא. אין זו הפעם הראשונה והאחרונה שהוא ניצב כמאסף ולא כחלוץ ליוצר המקורי.

מי שבא להספיד את רגלסון מתמלא רגש של בושה: חב הוא לכתוב עליו כמי שכותב על דמות ספרותית בתחילתה. בחולון נקבר ללא נציגות של "אגודת הסופרים". קרסל המתמיד בנאמנותו לספרותנו, סוצקובר ידידו וקבקוב ידידם המיוחד של סופרי ישראל באמריקה ליווהו למנוחת-עולמים.

משהו בוהמי במיבנה השירי של רגלסון הורגש על ידי כל מי שבא במחיצתו. בנדודיו ממרכז של יהדות אל מרכז של יהדות דמה לראב"ע בימי הביניים ולאימבר בזמננו. ואולם, לא פשט יד ולא הדפק על פתחי נדיבים כמותם. על רקחות ועל הוראה חי בראשית דרכו, על עיתונאות – על מאמריו בהדואר ובדבר, בהפועל הצעיר ובעל המשמר – בהמשך חייו. מה שהרוויח – הספיק לו, לפי שהסתפק במועט. ואם לא הספיק, תירגם, או הכשיר ספרים בעיבודים נוחים לרכים-בשנים או לקהל מבוגר.

בליטא נולד רגלסון – בעיירה הלוסק שבפלך מינסק – ולניו-יורק ניטלטל בהיותובן-תשע. זכרו של הכרך לא מש ממנו עד יום מותו. בחוצותיו גדל וברחובות הנרי וברום שבמורדו המדולדל וגם באיזור ברונקס שבמעלו המוזנח ביקש לחם לגופו וחיות לרוחו. לחם ב"בית מעלה העיר למעילים וחליפות" ואהבה מהלינה שהיה מוצאה "מברונכס ולא מטרויה". ולא ניו-יורק בלבד אלא גם כפרים במדינת ניו-יורק, כמרלבורו על נהר הודסון, משכו שימת לבו:

יָפֶה הַהוֹדְסוֹן וְרָחָב
בְּדֶרֶךְ-הָאֳנִיָּה אֶל מַרְלְבּוֹרוֹ,
וְנִצָּנֵי שְׁזִיף מִמַּרְלְבּוֹרוֹ –
גֶּשֶׁם פְּרָחִים בְּהִתְפּוֹרְרוֹ –
יָצוּפוּ קְרוּם לָבָן עַל פְּנֵי מֵימָיו.

בכפר מרלבורו "קטפנו בחבורה" דובדבנים ודומדמניות "בשלושה סנט הסלסילה." אף אני נתלוויתי עמה בימות-עבודה. ובערבי-מנוחה השתרעתי כמותה על שק משקי התבן והקשבתי לאגדות על אנשי פאטאגוניה שבאמריקה הדרומית. רגלסון היה דולה אותן ממעינות דמיונו ומשמיע אותן לצעירים ולצעירות. כוחו האימפרוביזאטורי הפליא באמצאותיו ובזכירותיו השיריות. בגעגועיו על מרלבורו בחש געגועיו של ייטס, על האי האירי אִינְנִיסְפְּרִי - וייטס זכה להערצתו ולעיבוד אגדתו "תלתל למאור":

רָחַקְתִּי הַרְבֵּה שָׁנִים מִמַּרְלְבּוֹרוֹ,
אַךְ מִמִּגְרָשׁ-עִיר, עֵת נִשְׁמַע הַתּוֹר בְּשׁוֹרְרוֹ,
אֶל מַרְלְבּוֹרוֹ תִּכְמַהּ נַפְשִׁי לְתַקֵּן אֶת הַפָּגוּם.

זה סוף שירו של רגלסון על מרלבורו. וסוף שירו של ייטס על אינניספרי:
אָקוּמָה לִי וְאֵלְכָה לִי, כִּי רַחַשׁ מַיִם רַךְ
עוֹלֶה בְּאָזְנִי בְּלִי הֶרָף כַּעֲלוֹתוֹ שָׁם עַל הַכֵּף;
בְּעָמְדִי עַל פְּנֵי הַכְּבִישׁ אוֹ עַל מִרְצֶפֶת כְּרָךְ
שָׁמֹעַ אֶשְׁמָעֶנּוּ בְּמַעֲמֵקֵּי הַלֵּב.

ההבדל בין שני סיומי השיר: ייטס מפריש געגועיו מרגשות אחרים, רגלסון מוסיף עליהם כוונה מוסרית.

ניו-יורק וסביבותיה הכפריות – אלו היו אתרים אידיליים בחייו של רגלסון על אף דלותו. בתחנת חייו השנייה, בקליבלנד שבמדינת אוהאיו, נתמסר להוראה, אך הסתכלות בתופעות-טבע ובטיבו של אדם עוררו רוחו יותר ממתן שיעור בכיתה: "אפילו אם אתן מיטב מוחי וחלבי בהוראה, לעולם חושד בי המנהל... כי נקודת נפשי... היא במקום אחר, כי... הבניין הגיאומטרי של קור-עכביש מעסיק את לבי יותר מגניבת-דעת מצד תלמיד בשעת בחינה..."

על אף מעורבותו עם הבריות טיפח רגלסון לבדותו ובדידותו. בשירו הגא והעוקצן "ארבע רחיקות" השאיר מין צוואה לאנשי-עט ברוכי-כשרון ממי להתרחק ואל מי להתקרב:

הַרְחֵק מִבַּעֲלֵי תְּאָרִים, בֻּבּוֹת-אָדָם
תּוֹצֶרֶת אַסְכּוֹלוֹת: לְמִי כְּתָב, לְמִי זָקָן – הוּא חָכָם...

יְכַבְּדוּ שַׁר קַדְמוֹן בַּקֶּבֶר נוֹוֶה,
לִמְשׁוֹרֵר חַי לֹא יִסְלְחוּ כִּי יִחְיֶה...

...בְּרַח מֵעַם הַכַּתְבָנִים סְבִיבְךָ יָשֹׁקּוּ,
קִנְאַת-קְטַנִּים תֹּאכְלֵם, אִם יַעַקְצוּ וְאִם יָלֹקּוּ...

מֵאֵלֶּה שְׂטֵה וּרְחַק, וְהִתְחַבֵּר
אֶל בֶּן-בּוּזִי, בֶּן גַּבִּירוֹל וּמִילְטוֹן עִוֵּר...

הוּא הָאֹרַח לִנְסִיכֵי שִּיר נָכוֹן,
וַאֲנִי עֵד:
אַבְרָהָם רֶגֶלְסוֹן.

גם עברית גם אנגלית רכש לו רגלסון בצמא זה, שציין מאמצי למידתו כל ימיו. לתאר אקדמי לא שאף ולא הגיע. המוסדות שלמד בהם – ישיבת יעקב יוסף ובית-המדרש בניהולו של הסופר חיים אברהם פרידלנד – לא היו מסומכים למתן תארים מוכרים בעולם האוניברסיטאי. בשנות השלושים נטלטל רגלסון לארץ ישראל ושהה בה שלוש שנים – (1933-1936). ב-1949 עלה ארצה שוב – וזו תחנתו השלישית בחייו – וישב בה עד יום מותו.

זה המשורר, שניחן בכשרון מקורי, ניזון מחוויות חייו ומספרי ח"ן, מצורות מדרש עתיקות ומתיאולוגיה של ימי הביניים, משירה אנגלית ומפילוסופיה קאנטיאנית. מרוברט ברונינג לווה צורתו המתאימה להשראתו – מונולוג דראמאטי ופילוסופי. מג'והן מילטון למד מבע של פאתוס במשפט ארוך ומג'והן קיטס שאב אהבתו למיתוס. ממשה קורדובירו ומראשוני החסידות, מויליאם בלייק ומג'ורג' ויליאם ראסל למד תורת-הרז. על אף ליווייו ממקורות זרים, ידע לאצול אופי עברי לנפשותיו הפועלות בשיריו הדראמאטיים: לקין ולהבל, למשה, לאחיה השילוני. ברוב שיריו נטה לפאתוס משולהב ולמדרש שירה מחושב, לרחבות אפית, לעמקות דראמאטית, לעיון פילוסופי. וכל הסגולות האלו מצאו ביטויין בהימנונו "חקוקות אותיותיך", שנדפס בהתקופה ל-לא בעריכתי ובעריכתו של אהרן צייטלין, ושמצא מקומו בראש הספר חקוקות אותיותיך. כל מה שנאמר וכל מה שהושר על הלשון העברית מימי יהודה הלוי ועד אחרוני המשכילים בא על סיכום שירי בהימנונו של רגלסון. ברווית סגנון ובפאתוס לא-מרוסן שוטפים החרוזים הרחבים בעשרים עמוד, ללא מעצור מתחילתם ועד סופם:

חֲקוּקוֹת אוֹתִיּוֹתַיִךְ בְּתַבְנִית עוֹלָמִי, רְחִימָה בַּלְּשׁוֹנוֹת!
חַרְצָן בְּזַג, עִנְבָּל בְּזוֹג, רָזֵךְ רָחַשְׁתִּי, הוֹ עִבְרִית,
מִכָּל תָּאֳרֵי תֵּבֵל-שַׁדַּי וְאָפְנֵיהֶם...

זו תחילתו של השיר "חקוקות אותיותיך". וסופו – אמנותו של אדריכל משורר מהשראתו:

בְּנֵי עַמִּי רְתָקוּנִי סוּס-דַּיִשׁ, עֶבֶד-מָשׁוֹט,
וְלֹא נָטַרְתִּי רוּם-מַלְאֲכוּתִי:
בִּפְעִימוֹת לִבֵּך וּנְשִׁימוֹת-רֵיאָתֵךְ לְסַפֵּר מַעֲשֵׂי-יָהּ...
כִּתְבִינִי עַל לוּחֵךְ עִם קוֹדְחֵי בְּאֵרוֹת וּמַנִּיחֵי צִנּוֹרוֹת,
עִם כָּל חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ וּמְנַכֵּשׁ וְעוֹדֵר,
עִם מְנַפֵּץ סְלָעִים,חוֹתֵךְ יַמִּים וּממְּחַט אֲוִיר,
עִם עוֹשֵׂי בַּכֹּתֶן וּבַצֶּמֶר, בַּסִּיד וּבַמֶּלֶט, בַּבְּרוֹם וּבָאַשְּלָג,
בַּעֵץ בַּבַּרְזֵל, בַּיַּהֲלֹם –
הַנּוֹשְׂאִים תְּרוּעָתֵךְ לַתְּכֵלֶת
וּמְגַיְּדִים בִּגְבוּלֵךְ כְּבִישִׁיִם אֶל תַּכְלִית-הָאָדָם בְּפַקְעֲיוֹת הַכֹּמֶס,
בָּהֶן אֱלֹהַ מִתְגַּלֵּם-מִתְעַלֵּם וְעוֹלָם מִתְעַלֶּה-מִתְאַלֵּהַּ.

חוסנו האפי של רגלסון לא האפיל על כשרונו הלירי, שאצל מבע מבוגר לאהבת ארץ-ישראל ולאהבת אמריקה. שיר קטן כ"אשקלון" דיו להעיד על עומק אחיזתו במולדתו הרוחנית:

בְּאַשְׁקְלוֹן סַלְעי מָגוֹר
טוֹבְלִים רֶגֶל בְּיַם-הַסְּגוֹל.

וּבַכְּרָמִים שָׁם מֵאָחוֹר
כָּרְעוּ גְּפָנִים מֵעֹשֶׁר-עֹל,
כַּבְדוּ בַּנַּנּוֹת עַד-אֵין-סְבֹל.

בְּאַשְׁקְלוֹן כֵּפֵי מָצוֹר
לָאֹפֶק מַבִּיטִים הַרְחֵק:
מִלוֹחֲמִים שֶׁל אֶלֶף דּוֹר
רַק עַם אֶחָד לֹא יִמָּחֵק –
וָאֳנִיָתוֹ פֹּה תֵּרָתֵק.

סקירה על חייו וסקירה על מפעלו השירי של רגלסון לא תשווה בלא זכירת מפעלו בפרוזה. מסותיו ורשימותיו, שיחותיו ואגדותיו כונסו בקבצים שונים בתכנם וקרובים בסגנונם: מלא הטלית עלים, שם הבדלח, בית הניצוץ, עין הסוס, אראלי מחשבה. שלושת הקבצים הראשונים חושפים רבדי אישיותו של המשורר בעימות עם המציאות היומיומית. ומתקבל הרושם: מעופיו המיטאפיסיים יוחדו לשירה, הגיונותיו המפוכחים והמבודחים לספירת הפרוזה. עיבודי אגדות יווניות על ידי רגלסון בספרו עין הסוס מגלים כשרונו המיוחד לפופולאריזאציה: בלשון צלולה עולים מדפיו הדמויות המיתולוגיות כדמויות ממשיות. בנות-השיר מזהות בהם את סוס-הפלא, פגאסוס, נינו של אל הים פוסידון, ואת מעין היפפוקריני – עין הסוס – כמקום אשר בו ירדה פרסת רגל פגאסוס ממרומי אויר למרומי סלעים על הארץ.

הספר אראלי מחשבה בוחן הגיונות של ג'יימס ודיואי, ברגסון ופרויד, ויטהד וקאסירר. סופו של הספר: מסת-הלל – מעין הימנון שבפרוזה – לאישיותו של הרב קוק. מקוריותן של המסות באראלי מחשבה אינה בהערכה חדשה אלא במתן ביטוי בהיר להערכות נושנות ונכונות.

לאמנות התרגום ולמלאכת העריכה פנה רגלסון מפקידה לפקידה, אך לא הגיע בהן לשיאיו השיריים. בתרגומיו מתבלטות יצירות אנגליות ואמריקניות: סיפורי קיפלינג, רומן ימי בילי בוד של הרמאן מלוויל; ספרי הגות יהודיים – ערכי היהדות והתחדשותם בגילוי החיוניות שבאמונה הישראלית של מרדכי קפלן, היהודי והעולם של שלמה גולדמן. כן הופיע עיבוד וקיצור ספרו של משה מייזלס מחשבה ואמת במהדורתו האנגלית. גם מבחר מסותיו של יעקב קלצקין תורגם על ידיו לאנגלית וכונה בשבחה של חכמה (In Praise of Wisdom). נסיונו בעריכה נגמר בכשלון: שתי חוברות של רבעון קטן לא באו על המשכן אלא שבקו חייהן הקצרים בשל חוסר אמצעים.

מסוף שנות הארבעים עד ראשית שנות השמונים – למעלה משלושים שנה – נתבשם רגלסון מריחה של ארץ-ישראל ובישם אוירה בנוכחותו, אם כי נוכחותו ריחפה עליה כמציאות על-ארצית ועל-אנושית.
הכתבה הבאהחזרה לרשימההכתבה הקודמת