בצרון, רבעון לספרות, הגות ומחקר/ מדור"פרקים ראשונים" / כרך 11-12 / אוקטובר, 1981
מאת
חיים ליף
אברהם רגלסון ביקש בשירתו גאולה – גאולת האדם מיצרי כיבוש, עָרמת-שלטון-והרג, שיחרור מן הכוחות ההרסניים בעולם. למאבק בין הטוב והרע שיווה לבוש-בראשית אגדי ורומנטי ברוח השירה האנגלו-זכסית הקלסית (בפואימה "קין והבל", שקרא לה "מיתוס פילוסופי", "יחיאל ודומה", "שיר התיקון" ועוד). אף הלשון כאילו חוצבה ממקורות עתיקים ורגלסון עשה בה באמנות-פיסול מפליאה, ויש בה מחן המליצה המקראית ומחיוניות הניב המקורי, מגובש וגמיש כאחד.
על אף הפלגותיו ההגותיות, הרפלכסיביות, מצטיינת שירתו של רגלסון במיכמן פסיפסי של ציורי נוף וטבע ונעימות ליריות, במלאכת-המחשבת האמנותית ונוי התיאורים הפיליגריים (ראה פרק ראשון, "פרק מאזין" בפואימה "עקדת שלמיהו" – סיפור מותו של בן-זקוניו, תיאור נמל ניו-יורק וחוף א"י).
רגלסון שאב את הגותו מתפיסת-עולם פנתיאסטית ובא בסוד תורת-המסתורין היהודית שהקרין עליה מאור המחשבה הכללית. במסותיו ("מלוא הטלית עלים" ו"אראלי מחשבה"), גילה הגיונות מקבילים בדעותיו של ברגסון והקבלה (תורת "הצמצום"), מושגי וייטהד על אלוהים ומידותיו ודמיונם במדרש ובאגדה, הפרגמטיזם של ויליאם ג'ימס ודבריו של ר' יהודה הלוי על חכמה יוונית. רגלסון הישרה גם על מסותיו הלך-רוח פיוטי. בכשרון-בחירה מיוחד אגר ביצירות סופרי אומות העולם ושלנו (ב"משפטי חיווי" בהפועל הצעיר, וקודם לכן ב"אשיחה" בדבר ו"טעימות מני כתב" בבצרון) – משפטים ופיסקות, ששילבם בדבריו וסמך להם את הערותיו המחכימות.
גולת-חן ביצירתו הפיוטית של רגלסון היא הפואימה "חקוקות אותיותיך", שאין לה דמיון בשירתנו בעוז ביטוייה ובמעוף חזונה ("...ואני סַתַּת חֲזוֹנִים וְנַגַּר דִּמְיוֹנוֹת / סְלָעַיִךְ לִמְלַאכְתִּי מֶחְצָב / מִיכַלֵךְ – מַשְׁקֶה וּמֶרְחָץ לְעֶדְרֵי הֲגִיגַי, הִצַּבְתִּי דַלְתוֹתַי אַלְגֻמֵּךְ – " העיד נכוחות על עצמו וזיקתו ללשוננו).
עם מותו של אברהם רגלסון אבד לנו אחד מטובי סופרינו ששורשיה ונופה של יצירתו הם – אמריקה-ארץ-ישראל.
|
