הארץ, 20.4.05
מאת יעל דר
מסע הבובות לארץ ישראל
אברהם רגלסון. מאיירים שונים: נחום גוטמן, אריה חצור, בינה גבירץ, אריה נבון, שלומית אולצ'יק. ביבליו בוקס, 113 עמ', 50 שקלים
הספר "מסע הבובות לארץ-ישראל" במהדורתו החדשה הוא מוצר שנועד לענות על דרישת שוק חדשה יחסית בתחום המו"לות: נוסטלגיה נמרצת של בני 45 פלוס לספרי ילדותם. שלא כמו הספרים הקלאסיים לילדים - "בוא אלי פרפר נחמד", "איה פלוטו" ו"אצו רצו גמדים", שעברו את מבחן הזמן, ופונים בו-בזמן לילדים עכשיו ולאלה שהיו ילדים פעם, מהדורת הספר הנוכחית פונה בעיקר לקוראים-ילדים שבגרו בינתיים. כדי לרגש אותם אין צורך באיורים צבעוניים או בכריכה מבהיקה ומושכת. די שהסיפור הישן יודפס שוב, ועמו מבחר מהאיורים שראו אור במהדורות השונות שיצאו במשך השנים כדי שמגוון עשיר של זיכרונות ילדות יעלה על פני השטח.
הספר הדק, בכריכה רכה ומודפס בשחור לבן, מכיל שלושה טקסטים שונים. האחד הוא כמובן סיפור ההרפתקה המרגש של תשע בובותיה של שרונה מארצות הברית לארץ ישראל. הבובות, כזכור, נותרו מאחור אצל פיליס, חברתה של שרונה, אחרי שהמשפחה עזבה לישראל. הבובות המסכנות מתגעגעות מאוד, ופיליס שולחת אותן לבסוף ארצה במסע ארוך, שמתחיל עוד בארה"ב, בנסיעה כלל לא חלקה לנמל ניו-יורק, במכוניתו של ויקינג, הנהג בוב השיכור.
אגב, את מי שטרם קרא שוב כדאי להזהיר: כמו בזירת ילדות ישנה, שחוזרים אליה במאוחר ומגלים שהיער הוא בסך הכול חורשה קטנה ושהדרך הארוכה לגן היא בסך הכל שביל קצר, כך גם חתחתי מסען של הבובות, שנדמו פעם קשים ורבים, אינם נוראים כל כך, והסוף הטוב מגיע מהר הרבה יותר מאשר פעם.
הספר, שראה אור לראשונה ב-1935, הפך כאמור לאחד ממחוזות הנוסטלגיה הקולקטיביים שלנו. שני הטקסטים שמודפסים לצד סיפור העלילה הישן מתייחסים לקריאות שמחפשות עבר: את סיפור העבר של משפחת רגלסון ובעיקר את סיפורו של ניסיון העלייה ארצה בשנות השלושים, שהספר מושתת עליו.
בהקדמה, המיועדת בכל זאת לילדים של היום, יש ניסיון לעורר בהם סקרנות ואמפתיה לזמנים אחרים. ב"פתיחה, או מסע אחורנית בזמן", מספרת "סבתא שרונה", הלא היא שרונה הילדה, אם הבובות שבספר, בשפה פשוטה ואישית על ילדותה בארצות הברית ועל נסיבות כתיבת הספר בידי אביה, המשורר, הסופר והמתרגם אברהם רגלסון.
"כשמלאו לשרונה שלוש שנים (תאמינו או לא, אפילו סבתות היו פעם בנות שלוש!) החליטו הוריה להגר ליישוב היהודי הצעיר שבארץ. נאלצה אז שרונה להשאיר את משפחת בובותיה אצל בת-שכנים בשם פיליס. ההפלגה מעבר לאוקיינוס היתה ארוכה ומייגעת, וכשהגיעו לתל אביב הצעירה, עיר שוממת של חולות וגמלים, מצאו תנאי מחיה קשים מאוד. תארו לכם איזה יום מאושר היה זה כשהגיעה בדואר חבילה מאמריקה, ובה כל בובותיה האהובות! אז הגה אביה את רעיון כתיבת הספר "מסע הבובות לארץ ישראל", שתיאר, בשפה כמעט תנ"כית, את הרפתקאות ותלאות העלייה והקליטה שעברה המשפחה, מעורבות ביותר מקמצוץ תעלולים דמיוניים משעשעים".
על הטקסט הנלווה הנוסף, הפעם בסוף הספר, "נעילה, או מה אמיתי ומה דמיוני" חתומה כבר שרונה תל-אורן, ובו היא פונה אל הקוראים המבוגרים. כאן מובא בנדיבות סיפורו הביוגרפי של רגלסון, מההגירה מאירופה לארצות הברית כילד, ב-1905, דרך החיים בארצות הברית, הנישואים לחיה, בניית המשפחה והחיים בקליבלנד.
ב-1933 החליטו בני הזוג לעלות ארצה עם ארבעת ילדיהם. בארץ ישראל רגלסון הצטרף למערכת עיתון "דבר" וסייע ליצחק יציב בייסוד "דבר לילדים". ב-1934 ראה "מסע הבובות לארץ ישראל" אור בהמשכים במוסף "דבר לילדים", וזכה להצלחה רבה. כעבור שלוש שנים קשות בארץ ישראל חזרה המשפחה לארצות הברית, ושם התפרנס רגלסון בעיקר מכתיבה בעיתונות היידית. עד עליית המשפחה ארצה בפעם השנייה, ב-1949, היה רגלסון מעורב מאוד בפעילות "דבר לילדים", ובכתיבה הספרותית לילדים בכלל.
כך, במכתב שמצאתי בארכיונו של יצחק יציב, עורך "דבר לילדים", שנשלח מארצות הברית במארס 1947, המליץ רגלסון ליציב לשאול מהאמריקאים את מודל הקומיקס, עם שינויים מתבקשים, כמובן: "העיתונים האמריקאיים מרבים במהתלות מצוירות בהמשכים שאין להם סוף. יש גם תעשייה עצומה של ספרי מהתלות בצבעים. הללו רובם עוסקים בגיבורים עושי-פלא, בלשים וחיות חכימות. בקצת שיפור אמנותי ומתוך הזדקקות לתוכן חלוצי והיסטורי, היו כגון אלה מצליחים בארץ ישראל בהצלחה שיש עמה חינוך טוב".
למעשה גם "מסע הבובות לארץ ישראל" היה בתקופתו שילוב נדיר של מתיקות בורגנית אמריקאית עם אידיאולוגיה ציונית. לנוכח סיפורי העלייה הרבים שילדי הארץ הורגלו בהם בשנים אלה, היה בספר קסם מיוחד. הנה הודגשה פתאום העדינות והשבריריות של העולות החדשות. הושם דגש על געגועים, על קשיי הסתגלות. כל אלה היו מותרות מחממות לב במודל סיפור העלייה האידיאולוגי שסופר כאן בלי סוף בשנות השלושים, הארבעים והחמישים.
קחו, למשל, את הקטע הבא, המעמת את שבריריותן של הבובות עם מציאות הארץ הקשה: "סוף סוף עגנה הספינה לא רחוק מעיר יפו והבובות הורדו בידי ערבים גדולים בסולם רופף, והוכנסו לתוך סירות קטנות, אשר נערים ערבים נוהגים במשוטיהן. באותו רגע היה הים סוער מאוד, והסירות חישבו להישבר, ואולם עבור עברו בין הסלעים אצל יפו בשלום, ועמדו על החוף. שוב תפשו ערבים גדולים את הבובות בידיהם והעמידו אותן על היבשה. ביקשו הבובות את אמא שלהן, את שרונה - ואיננה. תחת שרונה באו שלושה שוטרים ואמרו: 'חמישה גרוש מכס לכל אחת ואחת מן הבובות ועשרה גרוש מכס לכל אחד מן הבובים, כי כך כתוב בחוקת הוד-ממשלתו' (...) כלאו השוטרים את שבע הבובות, ואת מלתא זוטרתא ובלט-עין אתן, בחדר צר, אשר סריגי ברזל על חלונותיו, ותשבנה שם שתי שעות ברעב וצמא ועגמת נפש, עד שבא אבא של שרונה ופדה אותן בכסף מלא" (עמ' 58). לעיניים של אז היה בקשיי הקליטה הללו משהו מרענן מאוד, ונעים היה להעניק לגיבורות - שרונה ובובותיה - את כל האמפתיה האפשרית ולרצות מאוד בטובתן.
על הצלחת סיפור העלייה הייחודי הזה בנוף הספרות המגויסת ניתן ללמוד מכך שהספר ראה אור בכמה מהדורות, בשנות החמישים והשישים, ובכמה וריאציות של איור. וגם מכך שהגעגועים העזים של קוראיו הולידו עתה את הוצאתו המחודשת. את הספר ניתן להשיג אצל שרונה תל-אורן (08-6460371) או בחנות "ספר זיכרונות" של איתמר לוי (04-9541608). ניתן להשיג גם את המהדורה האנגלית של הספר, בתרגומה של שרונה תל-אורן ("The Dolls' Journey to Eretz-Israel").
תגובת שרונה תל-אורן לכתבה של יעל דר
הארץ, 7 ליוני, 2005
גם היום בנות עשר קוראות
בעקבות כתבתה הארוכה והיפה של יעל דר, "עלייה נוסח אמריקה" ("הארץ, ספרים, 20.4) על "מסע הבובות לארץ-ישראל" של אברהם רגלסון, אשר באחרונה יצא לאור מחדש: ראשית, אין זה מדויק לומר שמהדורות שונות יצאו לאור בשנות החמישים והשישים בלבד. לאחר המהדורה הראשונה ב-1935 היו מהדורות נוספות משנות הארבעים ועד ל-1981.
אם הספר מיועד, כפי שצוין בכתבה, אך ורק לוותיקים הנוסטלגיים לילדותם? הרי קטעים ממכתבים שקיבלתי באחרונה משתי ילדות בנות עשר:
"קוראים לי שיפי ואני בת 10. אני בכיתה ו'. אני מ א ד אוהבת לקרוא. קראתי את הספר של אבא שלך, אברהם רגלסון זיכרונו לברכה 'מסע הבובות לארץ-ישראל' בעברית. מאוד נהניתי מזה שהבובות 'תיפקדו' ממש כמו בני-אדם, כי זה יצר סיטואציות מצחיקות. הכי אהבתי את ויקינג, בלט-עין ומילתא זוטרתא. השפה היתה עתיקה, לפעמים הזכירה את סידור התפילה או את התנ"ך, וזה היה קצת משעשע. רציתי לשאול: את באמת היית 'אמא' של הבובות כשהיית קטנה, ועשית לבובות שלך 'מסיבות' ודברים כאלה? הייתי רוצה להיפגש אתך יחד עם ההורים שלי. האם זה אפשרי? בתודה, שיפי גולדפרב, מעלות".
"לאם הבובות, תודה על הספר. נהניתי ממנו עד מאוד. ותודה רבה על החתימה. זה היה ספר מאוד יפה ואני אשמור עליו כל חיי. כשקראתי את ספרו של אביך, לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו, ובסוף בלילה כשהייתי אמורה לישון אז קראתי... אבל אמא שלי גילתה אותי וכמעט קיבלתי עונש. ממני, באהבה ובתודה, אילנה ירון, בת ה-10 מתל אביב".
האם מוצדק להגדיר ספר שזכור כל כך באהבה לאחר 70 שנה, כאחד שאינו עומד במבחן הזמן?
שרונה תל-אורן
עומר
|
