דבר, 3 למרץ, 1950
מאת
יואל מאסטבוים
לפני כחמש-עשרה שנה שוטטתי בין ביצות הירקון. דומני, כי המעשה אירע בימי החורף. רוחות עזות המנשבות מהים איימו להעיף באויר את הצריפים העשויים "ליפטים", שעליהם היו רשומים שמותיהן של ערים בגרמניה. בצריפים אלה התגוררו משפחות ספרדיות ותימניות ובראשן שוחט תימני.
עלי להודות, כי בשעה שראיתי לראשונה את משפחת רגלסון היה נדמה לי, כי הנני נמצא בחברתה של משפחה ספרדית. האם והילדים הקטנים נראו שחומי עור. הם ישבו על כסאות נמוכים, ולאורה המהבהב של מנורת נפט רגילה (חשמל לא היה שם) הופיעו בעיני כמשפחה של אחת מעדות המזרח.
היום נטה לערוב. השמש התחילה שוקעת בים במהירות, כאילו לא היה לה עוד מה לעשות, לא היה למי להאיר. כי בימים ההם לא היה שם ולא כלום. על שפת הים, באזור הנמל הקיים שם, עמד צריף עץ, שהילדים קראוהו בשם "נמל" והשיטו בו את סירותיהם העשויות נייר. ב"גן הנביאים" שכנו עוד עדרי עזים, במקום בו מתנוססים כיום טורי הבתים המשותפים רבי-הנוחיות נראו אז גמלים רובצים תחתיהם.
והנה הופיע אברהם רגלסון ובידו ספר התנ"ך. עודני זוכר את מראהו אותה שעה. רזה ושחום פנים היה, לבוש חליפה כהה, בלי עניבה; כפתורי צווארונו הותרו. הוא התאים לתמונת משפחתו. דומה היה בעיני לאותו בן הרב הספרדי מאיסטאנבול, שעליו אומרים, כי הוא עוסק בקבלה; גם הוא היה מחזיק תמיד ספר בידו.
*
אברהם רגלסון לא בא אלינו, מאיסטאנבול. הוא יליד עיירה ברוסיה הלבנה. הוא בא משם ספוג תורתנו ותרבותנו היהודית. את תרבותו הכללית רכש לו בשנות שבתו באמריקה וסבורני, כי התרבות האנגלו-סאכסית השפיעה עליו לא מעט. ומכאן זיקתו ליצירות שקספיר וביירון. הוא קשור בהם קשר נפשי עמוק. כששוחחתי עמו פעם על סופרים אלה הגיש לי המשורר את יצירתו "קין והבל". לא אקבל על עצמי לעסוק בהערכת יצירה זו, המפליאה בקצבה התנ"כי ובניביה המודרניים. אולם יש ברצוני להעיר כמה הערות על הצורה החדשה בה תפס רגלסון נושא תנ"כי-ביירוני זה.
קין והבל, לפי תיאורו של רגלסון, אינם אלא שני צדדים של אותו מטבע – אופי האדם. האחד בונה את עולמו באופן דינמי – באש ובדם, באבן ובברזל. האדם הברוּטאלי – קין שבאדם – נוהג באכזריות ומסלק כל מכשול בדרכו, ויהא זה אפילו אחיו. ואילו הבל היא דמות סטאטית. אין לו הרבה ואין הוא תופס מרובה. הוא סמל האדם החלש. וכדברי המשורר:
הָאֶחָד בּונֶה, בּועֵר, צְרוּב עַקְרַבֵּי-יוֹצְרִים,
הַשֵּׁנִי תֶּבֶל תַּאֲווֹת יִרְאֶה, יִכְסוֹף אָפֶס. . .
זהו הציר שעליו סובבת כל בעיית קין-הבל ביצירתו של א. רגלסון. קין הוא הלוחם לאכזריות; היא שולטת בו והוא חולש עליה. על כן הוא יוצא כמנצח מהמערכה:
רוֹמְמוּת וְהוֹד לְקַיִן הוֹרֵה הַנִּצְחוֹנוֹת. . .
לכן לא איכפת לו אם הוא פוגע בצדק ובטוב בהתקדמו לקראת נצחונותיו. לא בכדי מקלל הבל את אחיו האכזרי:
קַלְּלוּהוּ שַׁעֲרֵי שַׁחַר וְחַלּוֹנֵי עָרֶב! .
אולם הקללה אין בה כדי להשפיע על אדם המחריב עולמות.
*
הזכרתי את "קין והבל" רק אגב אורחא, לרגל פגישה שהיתה לי עם ידידי לפני כחמש-עשרה שנה. בדומה לזה הנני נזכר כעת, לרגל פגישתנו השניה, בספרו "שם הבדולח", ואך רב המרחק בין שתי היצירות הללו. בימים ההם, ראינוהו בפאסימיותו העמוקה. כאן שירה חדשה, קלה, צבעונית וצעירה של המשורר הוגה-הדעות:
יֶלֶד כִּי יָמוּת, מַה יִקְרֶה לוֹ? הֶעָפָר שֶׁבּוֹ שָׁב אֶל הֶעָפָר, הַמַּיִם שֶׁבּוֹ שָׁב אֶל הַמַּיִם, וְהַאֲוִיר אֶל הַאֲוִיר.
ויש ביצירת רגלסון חיבה ואהבה לנושאים ארצישראליים. קלות הסגנון וחדוות הילדות המורגשת ביצירתו זו מעידה אף היא על שני הקטבים שבאפיו. על כן שמחתי מישנה שמחה בראותי בינינו את יוצר "קין והבל" מלפני חמש-עשרה שנה והוא לא נשתנה מאז. כאז כן עתה חוזר הוא לנושאי שעשועיו הארצישראליים. "שריפה ביבנאל" הוא סיפור ארצישראלי שתוכו רצוף חיות וקלות המציינות את היוצר ויצירתו גם יחד.
|
